ערבות מטרתה להבטיח תשלומים והסדרי חוב קיימים. ישנן מספר סוגים של ערבויות: ערבות בנקאית אשר תינתן על ידי הבנק, ערבות צד ג' שהיא ערבות הניתנת על ידי אדם שלישי הערב לבעל החוב, ערבות על בסיס שאר ביטחון, ערבות על בסיס שטר חוב. במאמר זה נתמקד בערבות הבנקאית.
ערבות בנקאית, מהי?
זוהי ערבות שניתנת כערובה לנושה באמצעות הבנק. משמעותה של פעולה זו הינה כי הבנק בעצם אחראי לכך שהנושה, שהוא האדם לו חייבים בתשלום מסוים, יקבל בסוף ההליך המדובר את שוויה של הערבות הבנקאית הניתנת, ללא התעסקות נוספת מצדו.
דוגמא קלאסית לערבות בנקאית:
נניח כי אתם בעלי דירה אשר רוצים להשכירה ללקוח רנדומלי. מלקוח זה תדרשו סכום של 5500 שקלים לחודש, ובחוזה עמו תחתמו על תקופת השכרה של כשנתיים. שנתיים זוהי תקופה ארוכה מאוד, וכדי לבטח את עצמכם מהחשש שמא אותו שוכר לא יוכל לעמוד בהחזרים, באפשרותכם כבר בשלב ההתחלתי, לבקש מהשוכר שייתן לכם ערבות בנקאית אותה הוא ייקח מהבנק שלו, ערבות זו תינתן על ידי הבנק של אותו אדם רק בהנחה שאכן יש לו בו את הסכום המבוקש לערבות.
ערבות בנקאית מנקודת מבטו של הנושה
לנושה יש יתרון רב בקבלת ערבות בנקאית:
- ערבות הבנק מסמלת בטוחה יציבה וחזקה. הבנק נחשב למוסד פיננסי יציב ועם סיכוי אפסי לפגיעה, דבר שנותן לנושה ביטחון רב להחזר הסכום במידה והחייב יקלע לקשיים.
- ערבות בנקאית מבחינה חוקית נחשב לערבות אוטונומית.
ערבות אוטונומית?
ערבות זו מחייבת את הבנק להחזיר לנושה את כל הסכום אשר ננקב על ידו ובאותו היום בו הנושה מבקש את הכסף. לבנק אין אפשרות להתערב במערכת היחסים שבין לוקח הערבות לבין הנושה. הוא לא יכול להתנות תנאים ולבקש מהנושה לנמק מדוע הוא רוצה את הכסף, אלא חייב לתת לו כפי בקשתו.
סוגי ערבויות בנקאיות
ערבות בלתי מוגבלת בסכום
לא תחול עליה תקרת משיכה. ערבות זו משויכת לכלל חשבונות הבנק הקיימים ללווה ולכלל חובותיו. זוהי ערבות מסוכנת. במקרים בהם סכומי הכסף אותם חייב הלווה לא נמצאים בהישג ידו, יכול הבנק באמצעות בית המשפט להכריז עליו כפושט רגל
ערבות מוגבלת בסכום
ערבות בעלת תקרת משיכה. כאשר הלווה ניגש לקבל את הערבות, הוא יציין את הסכום, כאשר סכום זה לא יכול להשתנות אלא אם כן הערב, שהוא הבנק, יאשר זאת. בנוסף לכך, יצוין במסגרת מתן הערבות גם שיעורי ריבית והוצאות נוספות.
מימוש הערבות הבנקאית
כאמור, הליך מימושה של ערבות זו הינו תהליך מהיר, אשר לא דורש זמן מצד הנושה. הבנק חייב לאשר את הפירעון באותו היום בו הנושה ביקש לפדות אותה ולהעביר את הסכום בתוך עשרה ימי עסקים מיום הבקשה.
