בימנו המושג הנפוץ יותר ללשון הרע, ובייחוד בתפוצה רחבה באינטרנט נקרא "שיימינג". המקום בו תופעה זו נפוצה ביותר הוא ברשתות החברתיות, שם נתקל בשיימינג מכל הסוגים: נגד אנשים פרטיים, ביקורות על בתי עסק, ובקשות לעזרה מאנשים שנפגעו. אנשים לא מודעים לכך שלעיתים היד קלה על ההדק והניסוח והשמועות אותם הם מפיצים עלולים להיכנס לקטגורית לשון הרע והוצאת דיבה.
לשון הרע מהי
כשאומרים "לשון הרע" הכוונה היא לדבר שפרסומו יכול להשפיל אדם בעיני הבריאות או לגרום לו להיות מטרה לשנאה, לעג ובוז.
פרסום מהו
כאשר משתמשים במילה פרסום הכוונה היא לכל פעולה המביאה את הלשון הרע לידיעתו של אדם נוסף. באינטרנט נוכל לראות זאת בפייסבוק, באפליקציות כמו ווטסאפ ובכתבות באתרים השונים. מעניין לדעת כי ישנם פסקי דין שנכתבו אשר קבעו כי פרסום באמצעות הפייסבוק כולל ביצוע שיתופים לפוסטים ולא הכתיבה עצמה יכולים להיחשב כפרסום בפני החוק.
מי יחשב לאחראי?
ברור מאליו הוא כי הגולש עצמו או אותו אדם שפרסם דברים על אחר, יהיה האחראי על דבריו. אולם, דעו כי לא רק המפרסם עצמו אחראי. ישנם מצבים אשר בהם יראו גם בגורמים אחרים כאחראיים למרות שלא הם עצמם פרסמו לשון הרע. דוגמא לכך היא כאשר מפורסמים דברי לשון הרע באמצעות גופי התקשורת, החוק מטיל אחריות גם על כלי התקשורת עצמו באמצעות נציגיו. בנוסף, בית המשפט מיישם זאת גם על פייסבוק ואתרי אינטרנט שלא נחשבים אמצעים תקשורת, למשל, היו מקרים בהם ראו מנהלי קהילות בפייסבוק כבין האחראיים ללשון הרע שפורסם בקהילה שלהם.
הגנות
למרות הכול, לא כל מי שאומר לשון הרע יישא באחריות ישירה. בחוק קבועות מספר הגנות לעניין זה. המשמעות היא שגם מי שפרסם לשון הרע, עדיין יהיה מוגן מפני פסק דין שיוצא נגדו. כמובן, בהנחה שהוא נכנס תחת הגנות הקבועות בחוק.
בין היתר ניתן לעלות את הטענות הבאות:
- במידה ואומר לשון הרע יוכיח כי הוא דובר אמת וכי יש עניין לציבור בדברים.
- טענת תום לב אשר תיבחן על פי פרשנותו של בית המשפט. ניתן לומר כי הבעת דעה המסתמכת על עובדות תוכל להוות הגנה למול תביעה דיבה.
עבירה פלילית
דיבור לשון הרע והוצאת דיבה יכולה לעיתים להיחשב כעבירה פלילית. עבירה פלילית תתקיים רק כאשר תוכח כוונה לפגוע באחר. ללא הוכחת כוונה לא תחשב כעבירה פלילית, והעונש הוא כמובן בהתאמה.
פיצויים על תביעת הוצאת דיבה
הכלל הבסיסי אומר כי בתביעה ניתן לקבל פיצויים רק על נזק אשר נגרם בפועל. אולם, החוק גם קובע פיצוי שלא דורש הוכחת נזק עד לגובה של 50,000 ₪. בקביעת הסכום ישקול בית המשפט מגוון שיקולים. בין היתר, התנהגות המפרסם, כוונתו ועוד.
